עשרים ושלושה מבנים מנה המושב החדש, כאשר הוקם במסירות על ידי עולי תימן אי שם בפסח שנת תרצ"ב. גם שם ניתן לו: 'טירת שלום', על שמו של הפייטן חכם רבי שלום שבזי זיע"א. הימים שחלפו על העולים החדשים לא היו קלים, והמתיישבים במקום סבלו מהזנחה קשה של תשתיות, וכדי לקיים את הצרכים הבסיסיים ביותר נאלצו להרחיק נדוד. אט אט התפתח המושב הקטן, צמח וגדל, עד שהתאחד עם המושבה הסמוכה נס ציונה, ויחד הפכו לעיר ואם בישראל.
כיום מתגוררים בשכונה הותיקה והפסטורלית אלפי משפחות, אך למרות עשרות השנים שחלפו-עברו מאז עדיין ישנו מחסור חמור במצרך יסודי ובסיסי לחיים של כל בית יהודי: עד היום הזה לא הוקם בשכונה מקווה טהרה, ומאלפי התושבים נמנעת טהרת הבית.
ניסיונות שונים שנעשו במהלך השני להקים מקווה טהרה כהלכתו עלו בתוהו; תוכניות עלו וירדו, הצעות החליפו ידיים – אך התוצאה היתה אחידה: בשכונת טירת שלום אין מקווה, ואלפים נשאו עיניים השמיימה בתפילה לרוח טהרה שתעבור על הארץ.
זה היה נכון עד לאחרונה, שעה שאנשי 'טהרת המשפחה' נקראו אל הדגל ונכנסו לתמונה, כאשר כהרגלם נרתמו הם בכל הכוח. יד ביד עם ראש עיריית נס ציונה מר שמואל בוקסר ובשיתוף פעולה הדוק עם משרד הדתות הושג מחצית הסכום להקמת המקווה, בעוד את העלות העצומה של המחצית השניה, סכום העולה של שניים וחצי מיליון ₪(!), לקחו על שכמם אנשי הארגון.
עד כה לא הושג תורם שינציח את זכרו וזכר יקיריו במקווה המיוחד והנצרך כאוויר לנשימה לרבים כל כך, אך למרות זאת בטהרת המשפחה החליטו לא להמתין. ״בנס ציונה חיכו מספיק״ אומרים רבני הארגון שהחליטו לקפוץ למים - תרתי משמע - כשאת התרומות ישיגו במהלך הבניה.
ביום רביעי האחרון, י"א טבת תשפ"ג, במעמד מרגש שסחט דמעות מעיני זקני טירת שלום ונס ציונה שעוד זוכרים ימים מקדם, והציף לחלוחית של התרגשות בעיני תושבים רבים שעיניהם מייחלות למצווה הגדולה, הונחה אבן הפינה למקווה. עובר לעשייתן החלו בעבודות להקמת המקווה.
במודעה המיוחדת שפורסמה לקראת האירוע כתבו אנשי העירייה כי 'הציבור מוזמן – בואו בשמחה' – ואכן, לא ניתן היה שלא לראות את השמחה המיוחדת שהיתה נסוכה על פניהם של התושבים שהשתתפו במעמד המרגש, אליו ציפו וחיכו במשך עשרות בשנים. בקרוב, אחרי כל כך הרבה שנים, ייזכו התושבים להכניס אליהם הביתה את רוח הטהרה.
במעמד המרגש השתתפו ואף נשאו דברים הרב חיים לוי, יו"ר טהרת המשפחה, דיבר על החשיבות הגדולה שרואה הארגון בפרוייקט הקמת המקווה בנס צייונה לאחר שנים רבות בהן עמד השטח המיועד למקווה שומם ועיכובים רבים עצרו את בנייתו, וכעת, בהשתדלות ראש העיר ורב העיר השותפים למעשה, להם הוא הודה מקרב לב, הוחלט להרים את הכפפה ולבנות את המקווה, זאת על אף שמדובר בפרוייקט מורכב ובעל עלות כספית אדירה.
הגאון רבי אברהם צוריאל שליט"א, רבה של נס ציונה נשא אף הוא דברים באירוע ועמד על כך שבפרשת השבוע נאמר על ראובן 'פחז כמים' ושעל כן הפסיד את כתר המלכות – והדבר תמוה: הרי ידוע לכל כי זריזות הינה מידה טובה וראויה, ומדוע נדרש ראובן לגנאי כעל כך?
הרב הביא על כך את תירוצו של הרב פרידלנדר זצ"ל: ישנו הבדל ברור בין זריזות לבין פזיזות; זריזות הינה מהירות שקולה ולאחר מחשבה – בעוד פזיזות הינה ללא כל מחשבה. "המים", כך אמר, "מחלחלים בכל מקום, מתפשטים היכן שהם נשפכים, לא חושבים פעמיים – וזוהי פזיזות". הרב פנה אל אנשי טהרת המשפחה ואמר שבמקווה הזה הפזיזות הינה מידה טובה, שכן יש צורך קריטי ודחוף שהמקום יפעל מהר ככל האפשר, בלי לעשות שיקולים של עלויות ומורכבויות. הוא סיפר כי הוא מכיר באופן אישי מקרים בהם בשל המרחק הגדול מהמקווה הסמוך ביותר ישנם בתים רבים שטהרה נמנעת מהם, בדגש על זמנים כמו שבתות וימים טובים אז קשה שבעתיים ההגעה למקווה הטהרה, ועל כן הוא חוזר וכופל את תודותיו לאנשי טהרת המשפחה שלקחו על עצמם לבנות את המקווה ולהשלים את סכום הכסף הגדול החסר לבנייתו.
עוד השתתפו במעמד הרב יעקב אביטן, לשעבר השר לשירותי דת, וראש העיר מר שמואל בוקסר, שעמדו כאף הם על חשיבות ריבוי הטהרה בישראל, והודו לאנשי טהרת המשפחה שעמלים במסירות נפש להרבות טהרה בישראל. בסופו של אירוע התפזר הקהל בהתרגשות גדולה, עמוס רשמים מהאירוע המיוחד, ועיניו מייחלות אלינו, לסייע בעדם עד אשר תשיג ידם די טהרתם.
