phone icon whitephone icon purpleהתקשרו *3046
icon envelope icon envelope צרו קשר
en fr
נשים רבות, גם שאינן דתיות, מגיעות מדי חודש לטבילת המצווה במקווה. אך בישראל מקווה ראוי בסמוך למקום המגורים אינו דבר מובן מאליו | מצב הרוח
02/10/2019

נושא שמירת טהרת המשפחה לרוב אינו נדון ומדובר בפרהסיה הציבורית. הטבילה וההיטהרות האישית מדי חודש נשארת ומדוברת בדרך כלל בין האישה לבן זוגה או חברותיה הקרובות.

מכיוון שכך, נראה כי חמקה מעינינו המהפכה הגדולה המתרחשת בשנים האחרונות בכל נושא חווית הטבילה הנשית.

השינוי הנו תוצר של פעילות ועשייה של המרכז הארצי לטהרת המשפחה אשר אחראי על בנייתם של רוב המקוואות בישראל כבר כ-80 שנה. בשנים האחרונות עברו מקוואות הנשים בארץ מהפכה אמיתית בתחום העיצוב, בבנייה של עוד ועוד מקוואות שמאפשרות לנשים חוויה מסוג אחר. בעקבות זאת יותר ויותר.

נשים שאינן נהגו לטבול החליטו לשמור על טהרת המשפחה ולהגיע לטבילת המצווה.

רק לפני מספר ימים קיבל הארגון פנייה בדף הפייסבוק שלו. אישה מיישוב בצפון הארץ תיארה מציאות מזעזעת של מקווה ישן בן עשרות שנים מוזנח ומלוכלך שהביא אותה להחלטה להפסיק ולטבול. "במקום להרגיש טהורה- אני מרגישה מלוכלכת, הולכת הביתה ומתקלחת שוב. פשוט מביש", כתבה. כעת הארגון נכנס לעובי הוקרה בפעילות מול הגורמים הרלוונטיים על מנת לקדם בניית מקווה חדש במקום בהקדם האפשרי.

עלות בניית מקווה בישראל 2019 עומדת על לפחות 2 מיליון שקלים. עלות שיפוץ מקווה הינה בין 500,000 ל-600,000 ₪. מדינת ישראל באמצעות משרד הדתות מקציבה בבניית מקווה סכום של כמיליון ש"ח ובשיפוץ כ-150,000 ש"ח בלבד.

לרוב גם המועצה המקומית מממנת עוד חלק מהסכום. ישנן לא מעט מקומות, בפרט כשמדובר בשיפוץ, שאין תקציב בכלל כך שעדיין המימון העיקרי צריך להגיע ממקור אחר - המרכז הארצי לטהרת המשפחה. הארגון הוא זו שאליו פונה יישוב שזקוק לבניית מקווה ובעקבות כך הוא מנהל את התהליך כולו מול משרד הדתות והרשות המקומית ומממן מכספי הארגון את הסכום החסר, ומדובר ביותר מ-50% מהעלות. מקור כספי הארגון הם בתרומות שנאספות מדי שנה מתורמים בארץ ובעולם.

מלבד זאת, בבעלות הארגון חברת בנייה שהיא זו שמבצעת את הבנייה או השיפוץ בפועל- זאת לאחר שיח מעמיק עם נשות היישוב המקומי על מנת שהמקווה יותאם לצרכיהן ורצונותיהן באופן המיטבי ביותר. "כל מקווה אינו דומה לחברו. הבנייה וההחלטה על אופי וסגנון העיצוב מתקבל לאחר דיונים ושיחות של אדריכליות הארגון עם נשות המקום – כך שהמקווה יוכל לשרת אותן כפי שהכי מתאים ורלוונטי עבורן", אומר מנכ"ל המרכז הארצי לטהרת המשפחה עקיבא ויינר.

"לנגד עינינו עומדת המטרה שהמקווה ייראה כספא או מלון עבור כל אשה שמגיעה. אנו שומעים מהבלניות בשטח שאחרי בנייה או שיפוץ של מקווה ישן הוכפל במקרים רבים מספר הטובלות ולעיתים אף למעלה מכך", ציין ויינר והוסיף כי אף נשים שלא הגיעו מעולם למקווה החלו בעקבות זאת להקפיד על נושא טהרת המשפחה.

המקווה שנחנך לאחרונה באזור הוא דוגמה מצוינת לכך, כשמספר הנשים הטובלות שילש את עצמו בעקבות זאת. יו"ר המועצה הדתית באזור, אוראל להב אומר כי "המקווה באזור היה של 30 שנה. המועצה הדתית באזור יצאה לפני כשנתיים להליך של שיפוץ נרחב ביותר של המקווה הקיים. בסיומו של התהליך המקווה החדש נחשף לציבור ועמד בסטנדרטים בינלאומיים ברמת גימור ויופי גבוהים מאד. אין ספק ששיתוף הפעולה עם טהרת המשפחה הוביל לשינוי מציאות במקווה אילת השחר באזור ואנו עדים היום לגידול של 300% בציבור הנשים המגיעות למקווה".

לוטן לאה פרחי, תושבת אזור ואם ל-4 מתארת מהפכה של ממש. "אני נשואה כבר למעלה מ-11 שנה וכיום אם ל-4 ילדים ב"ה. כבר לאחר החתונה התחלתי לשמור טהרת המשפחה. המקווה הקודם היה בן עשרות שנים. כשנחנך המקווה החדש- התפעלתי בצורה בלתי רגילה. מקום מזמין, כאילו הולכת לספא. ליגה אחרת לגמרי. נעים ורגוע, יחס לבבי, מוצרים מפנקים. מרגש כל פעם מחדש להיכנס ולהרגיש שרואים אותך. המטרה שלי היא לחזק את הזוגיות ולהכניס קדושה. חברה בגינה סיפרה לי ש-4 שנים חיכתה לילדים ושמעה על המקווה החדש והמזמין והחליטה ללכת. לאחרונה שמעתי שהיא בהריון...".

עוד דוגמה לכך, ביישוב אחוזת ברק בעמק יזרעאל- כאשר לאחר מאבק ארוך נחנך מקווה במקום לפני כ-7 שנים. אורלי נבו שמשמשת כבלנית במקום ושליחת חב"ד המקומית: "אחוזת ברק מונה כ-700 משפחות והיישוב קיים כ-20 שנה. במקום לא היה מקווה ולאחר לחץ גדול מצד הנשים שרצו מקווה ביישוב, פנינו למשרד הדתות. לאחר קבלת האישורים ניגשנו לביצוע העבודות אך אז הוועד המקומי התנגד להקמת המקווה".

היא הוסיפה, "המרכז הארצי לטהרת המשפחה נרתם לעניין והשקיע מאות אלפי שקלים, ויחד עם כסף שגייסנו באופן עצמאי- פתחנו את המקווה בסופו של דבר באופן פרטי. מאז שפתחנו את המקום, נשים מגיעות. כמעט כל לילה יש 2 נשים. זכור לי מקרה של אישה שאינה מגדירה את עצמה כדתייה, שרצתה מאד ילדים ובאה לטבול ונכנסה מייד להריון. כיום, לאחר מאבקים משפטיים, המקווה מוכר כציבורי ויש במקום כ-60 טבילות מדי חודש".

בישראל קיימים עדיין מקוואות ישנים רבים שנמצאים בהזנחה מתמשכת ואינם נעימים, בלשון המעטה, לטבילה. בנוסף, ביישובים רבים עדיין אין מקווה עבור הנשים שנאלצות לנסוע למקומות מרוחקים- כאשר בשבתות וימים טובים רבות "מוותרות" או דוחות את הטבילה עקב מרחק שאינו מאפשר להן לשוב לביתן במהלך השבת.

המציאות אינה רק ביישובים קטנים באזורי פריפריה. דוגמה מדהימה לכך הוא סיפור שכונת "רחובות המדע" ברחובות. שכונה חדשה בעיר עם כ-2,500 תושבים, רובם זוגות צעירים, הוקמה כבר לפני למעלה מ-9 שנים ועדיין אין מקווה במקום.

תושבת השכונה, ליטל אליה: "אני מגדירה עצמי כאישה מסורתית. מבחינתי מקווה הוא דבר משמעותי ומצווה חשובה שאי אפשר לוותר עליה. כשאבי, שהיה ממשפחה דתית, נפטר קיבלתי על עצמי לטבול מדי חודש. קשה לתאר את ההרגשה לאחר הטבילה. ריגוש מיוחד, סוג של התחדשות ותורם באופן מדהים לזוגיות. כל חודש אני מרגישה כמו כלה. גם אחותי שאינה דתייה מקפידה להגיע כל חודש לטבול. כיום אין מקווה בשכונה ואני נוסעת 20 דקות לכל כיוון על מנת לקיים את המצווה. כשיש ילדים זה הופך זאת למשימה מורכבת וקשה במיוחד. ברור לי שכשיהיה מקווה מוכן בשכונה- ציבור גדול של נשים יגיעו לטבול באופן קבוע".

לאחר פעילות מאומצת מול כל הגורמים הצליחו בארגון לקדם בנייתו של מקווה מפואר במקום בעלות של כ-3 מיליון שקלים, כשאת רובו המוחלט של הסכום מממן הארגון. הפרויקט נמצא בימים אלו בשלבי התכנון.

במושב גפן במועצה האזורית מטה יהודה בניית המקווה הייתה הכרחית ומחויבת המציאות. "במושב גפן למעלה מ-65 משפחות. היה במקום מקווה ישן מאד של למעלה מ-35 שנה. היה קטן", מתארת יהודית פרץ בלנית דור שני כבר למעלה מ-20 שנה, "המשאבה החשמלית במקווה הישן לא שאבה עד הסוף ולכן בכל פעם שרציתי להחליף את המים, כי הקפדתי תמיד שהכל יהיה נקי מאד, נאלצתי לשאוב כמה דליים ידנית. עם השנים המקווה התקלף. הכל היה נראה על הפנים אבל אני הקפדתי על הנקיון. נשים היו מגיעות בגלל הקשר החם שהיה לנו".

בסופו של דבר השינוי הגיע. "לפני כשנתיים חנכנו את המקווה החדש. אני מודה כל יום על זה שהמקווה שופץ. נשים מתפעלות. נשים מגיעות בכיף גדול. עולם אחר לגמרי. תודה לכל השותפים. אחרי השיפוץ מגיעים יותר, גם מיישובים סמוכים", אומרת פרץ.

גם בראש העין הסיפור דומה כפי שמתארת שולה המשמשת כבלנית במקום: "המקווה שבו אני עובדת היה הכי ישן בראש העין. לפני כ-3 שנים עבר המקווה מהפך ושופץ. הנשים מתפעלות מהיופי, מהפאר ומהחמימות. השיפוץ עושה אווירה טובה וחיובית. אני נתקלת בנשים שמגיעות עם הבנות שלהן ככלות ולא מפסיקות להתפעל. למקווה מגיעים מכל המגזרים ומכל היישובים מסביב. מספר הטבילות עלה פלאים וזה מראה כמה השיפוץ השפיע. מישהי שהגיעה מיישוב סמוך סיפרה שהייתה לה חוויה לא טובה ולתקופה הפסיקה ללכת, אך מאז שגילתה את המקווה המפואר בראש העין היא לא מוותרת על המצווה וממש מחכה לזה. גם כלות שמגיעות בחשש, ממשיכות. זה עושה להן טוב. זאת הרגשה ואווירה אחרת. נעימה יותר. הסדר והניקיון עושה כיף לבוא. חשוב לציין שאוכלוסיה גדולה ולא דתיה מגיעה לטבול ממש במסירות נפש".

בשנה האחרונה נבנו ושופצו 17 מקוואות ועוד 19 נמצאים בימים אלה במהלך התהליך שבין קבלת אישורים לסיום שיפוץ או בניה. כ-25% מהם באזור יהודה ושומרון. המקוואות בכל רחבי הארץ- בימים אלה נחנכים מקוואות בבית גמליאל, זיתן, קיבוץ מירב ועוד. ניתן לציין כי רק בחודשים האחרונים נחנכו מקוואות ברבבה וקרית נטפים, החלו עבודות שיפוץ ביישוב טל מנשה ובזמן הקרוב יחלו העבודות גם ביישובים אבני חפץ, תפוח ועץ אפרים.

 

שני, תושבת רבבה, בה נחנך מקווה חדש ומפואר בחודש האחרון מתארת מציאות שונה לחלוטין ממה שהכירה עד כה. "המקווה הישן ממש לא היה נעים ומכבד עבור הנשים שהגיעו. אני ועוד נשים רבות ביישוב החלטנו פשוט לנסוע ולטבול במקווה באריאל", מתארת שני ומוסיפה, "כיום המקווה החדש הוא פשוט עולם אחר, מאובזר, נקי ומושקע עד הפרטים הקטנים, נותן תחושה של ספא. החיבור למצווה והתחושה בהגעה החודשית למקווה פשוט השתנתה אצלי לחלוטין. לא מדובר בעול או קושי אלא בחיבור אמיתי על כל המשמעויות של הדבר".

ויינר מציין את חשיבות הבנייה המודרנית עבור כלות ערב חתונתן באופן מיוחד. "המפגש הראשון של האישה עם המקווה הוא בערב חתונתה והתחושה שלה באותו מעמד משליכה באופן ישיר על המשכיות שמירת טהרת המשפחה עבורה. הסיכוי שכלה שמגיעה למקווה מפואר ומאיר פנים תמשיך להגיע ולטבול מדי חודש עולה באופן משמעותי כשהטבילה הראשונה היתה עבורה חוויה חיובית", מסביר ויינר.

הוא מדגיש, "כשכלה מתלבטת האם להמשיך ולקיים את המצווה והיא פוגשת מקווה ישן, מוזנח ומלוכלך היא עלולה להירתע ולוותר לאורך כל חייה על המצווה החשובה הזו".

"סיפור אחד יכול להמחיש אולי יותר מכל את המשמעות של מקווה חדש עבור כלה המגיעה לטבול לראשונה בחייה", אומרת עדי גלברד בלנית במקווה החדש במבוא דותן.

"ביישוב היה מקווה ישן בן 40 שנה כשבמשך שנים נעשו ניסיונות להביא לבנייתו של מקווה חדש במקום. לאחר ההירתמות של המרכז הארצי לטהרת המשפחה- בנה הארגון מקווה מפואר שנחנך לפני כשנתיים", מתארת גלברד.

"בין היתר אני גם משמשת כמדריכת כלות. אחת המודרכות שלי, אישה שאינה דתית, לא הצליחה להתחבר לכל נושא הטבילה ושמירת טהרת המשפחה. הכל השתנה כשהגיע למקווה החדש ערב חתונתה. היא הייתה פשוט עם דמעות בעיניים, ראתה את המקווה שהיה רחוק מכל מה שתיארה- מפואר ומאיר פנים. פגשתי אותה לאחרונה ואמרה לי שהחליטה פשוט להמשיך ולהגיע לטבול מדי חודש. השינוי שזה עשה ביישוב הוא מדהים. מממוצע של 3-4 טבילות בחודש-כיום מגיעות כ-22 נשים לטבול באופן קבוע", כך גלברד.

המרכז לטהרת המשפחה נוסד בשנת תש''ב על ידי הרב אפרים זלמן הלפרין, בנשיאותו ובעידודו של הרב שלומקה מזוויעהל. לאחר פטירתו שימש הרב שלמה זלמן אויערבאך כנשיא במשך למעלה מ-20 שנה.

כיום משמש בנו, הרב מרדכי אוירבך, כנשיא וממשיך דרכו של אביו. מלבד בנייה ומימון – המרכז עוסק בתיקונים ואחזקת מקוואות, פעילות הסברה עניפה הכוללת הפקת חומרי הסברה במגוון שפות, הדרכות אישיות, ייעוץ והכוונה, ביקורי בית וכנסים בכל רחבי הארץ ומענה לצרכים המתעוררים בכל עת.

לאור המצב בשטח והמחסור במקוואות- החל הארגון בימים אלה בקמפיין מיוחד לתרומות עבור בנייה ושיפוץ של מקוואות בכל רחבי הארץ.